פנמה סיטי

זה לא שאנחנו מתים על ערים גדולות במדינות עולם שלישי אבל יש סידורים לפני שממשיכים הלאה ולכן אין ברירה – חייבים להעביר את היום הראשון בסיטי. אחרי ארוחת בוקר מפנקת למדיי במלון הסופר-מפנק שלנו התפננו למשימתנו הראשונה (והיחידה) – למצוא את ההוסטל של מאמאיינה כדי להזמין דרכו את הנסיעה של מחר. מצויידים במפה (של הלונלי) ובהרבה נחישות יצאנו מהמלון. מהר מאוד הבנו שזאת לא הולכת להיות משימה קלה. למרות שלפי המפה אנחנו נמצאים במרחק רחובות ספורים בלבד מיעדנו, נראה כי בהעדר שלטי שמות לרחובות לא נוכל להחליט בוודאות מה מיקומנו ביחס ליעד. בעיה! כעבור שעה, ולאחר שיטוטים סחור-סחור, החלטנו שנעשה כאן מאמץ סביר שלא עלה כמו שציפינו ושהגענו למבוי סתום בצורת אלף אפשרויות לאן לפנות, ולכן החלטנו שכאן ועכשיו זה הפסיק להיות מצחיק, עצרנו את המונית הראשונה שמצאנו וביקשנו מהנהג בנימוס שיקח אותנו למאמאיינה. אחרי בירור קצר, הסתבר ש(שוב) הכתובת שהייתה בלונלי כבר אינה מעודכנת (מה אתם יודעים – מסתבר שגם פנמה מתפתחת, וזה שפנמה מתפתחת אומר שבנוסף למקומות חדשים, מזיזים גם מקומות ישנים) וכך הגענו לבסוף למטרה מספר 1 – למצוא את ההוסטל. אבל זה לא נורא שקצת הסתבכנו – תמיד מתברברים בנ"צ הראשון, ואכן- מכאן הכל הלך חלק (ואנחנו למדנו את השיעור שלנו – לכל מקום לוקחים מונית).

מלון מפנק זה כיף ונעים, אבל החלטנו לעבור למלון יותר פרקטי ופחות יומרני (במילים אחרות – בחצי מחיר (הזהרתי אותך שלא תתרגלי! :-) )). את המעבר לא השלמנו לפני שניצלנו עד תום את מה שיש למלון המפנק להציע – שחיה בבריכה וצפייה בתוכים ירוקים ורעשניים. במעמד זה של הצפייה בתוכים, יוני החליט שהוא אורניתולוג (שזה, לטענתו, מומחה לציפורים) אבל אל תתפסו אותו במילה. (איזה עיר מגניבה!!! כולם פה תוכים!!!!!!)

אחרי שסיימנו את הסידורים, התפננו לטייל קצת בעיר. התחלנו מקאסקו-וייחו, שזה הרובע העתיק של העיר, אשר כבר שנים לא מעטות נמצא בתנופת שיפוץ. פרט לתצפית יפהפייה על גורדי השחקים של העיר החדשה, לא הייתה הרבה אווירה להתרשם ממנה בעקבות ההריסות והשיפוצים בכל פינה. 

לפני  שנמשיך עם היום שלנו, הבני אדם צריכים לאכול. מצאנו מסעדת-פועלים (והפעם לשם שינוי אין הכוונה לפועלי בניין) בשם "קפה קוקה קולה" (כן, גם אנחנו חושבים שזה שם קצת מוזר למסעדה ולא מבינים מה הקשר בין קפה לקוקה קולה). שם עשינו עצירת-מזון ראשונה במסעדה פנמית. בחדר לא גדול היו מסודרים שולחנות-עץ, ולידם מפוזרים כסאות עם מסגרת מעץ עליה מתוח עור חום, טיפה שקוע מרוב אנשים שישבו עליו. חוויה מעניינת, אם כי האוכל קצת פחות.

משם, למרות הג'ט-לג שנתן אותותיו ביג-טיים, לא נכנענו והמשכנו לטיילת אשר מחברת בין ארבעה איים קטנים שקרובים לחוף. הטיילת יפה מאוד, ולאורכה מסעדות ומסלול לאופניים. משני צידי הטיילת יש ים, כאשר מצידה האחד- מרינה של יאכטות יפות ומצדה השני ניתן לראות את האוניות שיוצאות ונכנסות לתעלה, או אלה שממתינות להיכנס אליה. בשעת בין הערביים התיישבנו על ספסל, מול הים, עם בקבוק בירה ביד, וצפינו באור הולך ונעלם ובשקנאים שחגו ממעל ומידי פעם צללו במהירות לתוך מי האוקיינוס בניסיון לדוג לעצמם ארוחת

ערב. 

עם רדת החשכה חזרנו למלון לשנת הלילה הקצרה, שכן מחר עלינו להיות מוכנים לתזוזה בחמש בבוקר.

לילה טוב!